מיגרנה היא מחלה נוירולוגית בפני עצמה, ולא רק „כאב ראש חזק”. האבחנה נקבעת בדרך כלל על סמך סיפור אופייני של ההתקפים והבדיקה הנוירולוגית. אין בדיקת דם או ממצא ב־MRI שיכולים לבדם לאשר אבחנה של מיגרנה.
מיגרנה יכולה להתבטא בצורות שונות: הכאב אינו תמיד חד־צדדי, אינו חייב להיות פועם, וחלק מההתקפים יכולים להופיע ללא בחילה או ללא רגישות בולטת לאור. לכן האבחנה אינה מבוססת על תסמין אחד, אלא על מכלול המאפיינים ועל הדפוס החוזר של ההתקפים.
התקף טיפוסי של מיגרנה ללא אאורה, ללא טיפול יעיל, נמשך בדרך כלל מספר שעות ועד מספר ימים. מיגרנה מתאפיינת בעיקר בשילוב של כמה מאפיינים קליניים.
לפי הסיווג הבינלאומי ICHD-3, באבחון מיגרנה ללא אאורה מתייחסים לחזרתיות ההתקפים, למשך שלהם ולשילוב של תסמינים אופייניים.
לכאב הראש יש בדרך כלל לפחות שניים מארבעת המאפיינים הבאים:
בנוסף, במהלך ההתקף קיים לפחות אחד מהבאים:
לא כל מטופל חווה את כל השלבים, וגם אצל אותו אדם התקפים שונים יכולים להיראות אחרת.
מספר שעות, ולעתים אפילו יום לפני כאב הראש, יכולים להופיע עייפות, פיהוקים, שינויים במצב הרוח, קושי בריכוז, שינוי בתיאבון או אי־נוחות בצוואר.
תסמינים הפיכים של ראייה, תחושה או שפה, אשר בדרך כלל מתפתחים בהדרגה ונמשכים זמן מוגבל.
הכאב יכול להיות מלווה בבחילה, רגישות לאור ולרעש וירידה ביכולת לבצע פעילות יומיומית רגילה.
גם לאחר שכאב הראש פוחת, חלק מהמטופלים ממשיכים להרגיש עייפות, חולשה, קושי בריכוז או שינוי במצב הרוח.
הביטוי השכיח ביותר של אאורה הוא תופעות ראייה: קווים מנצנצים, זיגזגים, צורות בהירות או אזור בשדה הראייה שמשתנה בהדרגה.
יכולים להופיע גם תסמינים תחושתיים, כגון עקצוץ או נימול המתפשטים בהדרגה, וכן הפרעות הפיכות בדיבור או בשפה.
אאורה טיפוסית מתאפיינת בהתפתחות הדרגתית ובהפיכות מלאה. תסמין בודד נמשך בדרך כלל בין 5 ל־60 דקות.
במצבים כאלה לא נכון לייחס באופן אוטומטי תסמינים נוירולוגיים חדשים למיגרנה.
כאשר כאב הראש מופיע פחות מ־15 ימים בחודש, המיגרנה מוגדרת בדרך כלל כאפיזודית.
גם מספר קטן של התקפים קשים בחודש יכול להשפיע באופן משמעותי על העבודה, חיי המשפחה והתפקוד היומיומי.
מיגרנה כרונית מאובחנת כאשר כאב ראש מופיע 15 ימים או יותר בחודש במשך יותר משלושה חודשים, וב־8 ימים לפחות בחודש קיימים מאפיינים של מיגרנה.
| סוג | מאפיינים שכיחים |
|---|---|
| מיגרנה | התקפים הנמשכים שעות, כאב בינוני או חזק, קושי לבצע פעילות רגילה, בחילה ורגישות לאור ולרעש. |
| כאב ראש מסוג מתח | לרוב כאב דו־צדדי, לוחץ או מהדק. פעילות גופנית רגילה בדרך כלל אינה מחמירה אותו, ובחילה פחות אופיינית. |
| כאב ראש מקבצי | כאב חד־צדדי חזק מאוד סביב העין או הרקה, התקפים קצרים יחסית החוזרים שוב ושוב, דמעת, תסמינים באף, אודם בעין ואי־שקט בולט. |
| נוירלגיה קרניאלית | כאבים קצרים מאוד, לעתים דמויי זרם חשמלי או כאב „יורה”, שיכולים להיות מופעלים במגע, בדיבור או בלעיסה. |
| כאב ראש משני | כאב ראש חדש או שינוי ברור בדפוס הקודם, תסמינים נוירולוגיים, חום, חבלה, מחלה מערכתית או סימנים אחרים הדורשים בירור לסיבה נוספת. |
ברוב המקרים הטיפוסיים, מיגרנה היא אבחנה קלינית.
אם סיפור ההתקפים מתאים למיגרנה, הבדיקה הנוירולוגית תקינה ואין סימני אזהרה, אין צורך לבצע הדמיה רק כדי „לאשר מיגרנה”.
שינויים לא ספציפיים בחומר הלבן ב־MRI יכולים להופיע גם אצל אנשים עם מיגרנה ואינם קובעים כשלעצמם מהי הסיבה לכאב הראש. לכן יש לפרש את ההדמיה בהקשר של התמונה הקלינית.
גם אצל אדם שסובל ממיגרנה שנים רבות יכול להופיע כאב ראש מסיבה אחרת. חשוב במיוחד לבצע הערכה מחודשת כאשר דפוס כאב הראש משתנה בצורה משמעותית.
יש צורך בהערכה רפואית דחופה, בין היתר, במקרה של כאב ראש פתאומי וחזק מאוד, חולשה או ירידה חדשה בתחושה, הפרעת דיבור, שינוי במצב ההכרה, פרכוס, חום עם נוקשות בצוואר או כאב ראש חזק לאחר חבלה משמעותית.
לצורך אבחון מיגרנה, הבנת דפוס ההתקפים במשך מספר שבועות או חודשים בדרך כלל מועילה יותר מאשר לזכור רק התקף אחד קשה במיוחד.
כדאי לרשום כמה ימים בחודש יש כאב ראש, ולא רק כמה התקפים היו.
היכן כואב, מהי עוצמת הכאב, האם הוא פועם, והאם הוא מפריע להליכה, לעבודה או לפעילות יומיומית.
בחילה, רגישות לאור, רגישות לרעש, אאורה ותסמינים נוספים.
מתי התחיל ההתקף, כמה זמן נמשך, והאם כאב הראש נעלם לחלוטין בין ההתקפים.
אילו תרופות נלקחו, כמה זמן לאחר תחילת הכאב, ועד כמה הן עזרו.
שינה, מחזור חודשי, דילוג על ארוחות, סטרס, אלכוהול וגורמים נוספים, כאשר הקשר חוזר על עצמו.
להעריך האם סיפור ההתקפים מתאים למיגרנה ללא אאורה, למיגרנה עם אאורה או לסוג אחר של כאב ראש.
להבדיל בין מיגרנה אפיזודית למיגרנה כרונית ולקבוע את מספר ימי כאב הראש בפועל.
להעריך סימני אזהרה קליניים ולהחליט האם יש צורך ב־MRI, CT, הדמיית כלי דם או בדיקות נוספות.
להעריך את תדירות השימוש במשככי כאבים, בטריפטנים ובתרופות אחרות לטיפול בהתקפים.
עמוד זה מתמקד בעיקר באבחון. לאחר שנקבעת אבחנה של מיגרנה, בחירת הטיפול תלויה בתדירות ההתקפים, בחומרתם, בתגובה לטיפול האקוטי ובצורך בטיפול מניעתי.
ד"ר לידיה פרחובה היא נוירולוגית מומחית בעלת יותר מ־35 שנות ניסיון קליני. מיגרנה וסוגים אחרים של כאבי ראש הם חלק מתחומי עבודתה הנוירולוגית האמבולטורית.
במהלך הייעוץ נבחנים אופי ההתקפים ותדירותם, הבדיקה הנוירולוגית, תוצאות בדיקות שכבר בוצעו והצורך בבירור נוסף. לאחר מכן ניתן לבנות אסטרטגיית טיפול אישית.
אבחנת מיגרנה נקבעת בדרך כלל לפי התמונה הקלינית. מטרת הייעוץ היא להבין את דפוס ההתקפים, לזהות סימנים המעלים חשד לסיבה אחרת, לקבוע האם יש צורך בבדיקות נוספות ולאחר מכן לבחור טיפול מתאים.