Made on
Tilda
נוירלגיה של העצב הטריגמינלי גורמת להתקפים קצרים וחזקים מאוד של כאב חד־צדדי בפנים, המתואר לעיתים קרובות כ״מכת חשמל״. אבחון נכון וטיפול תרופתי הם הבסיס לטיפול. אצל מטופלים נבחרים ניתן לשקול בוטולינום טוקסין כאשר הטיפול המקובל אינו שולט מספיק בכאב או גורם לתופעות לוואי משמעותיות.
העצב הטריגמינלי אחראי על רוב התחושה בפנים, והענף השלישי שלו משתתף גם בעצבוב שרירי הלעיסה. בנוירלגיה טריגמינלית מופיעים התקפים חוזרים וקצרים של כאב חד, יורה או דמוי מכת חשמל.
הכאב בדרך כלל חד־צדדי. התקף בודד יכול להימשך משבריר שנייה ועד כשתי דקות ולחזור פעמים רבות במהלך היום.
בנוירלגיה טיפוסית מדובר בהתקפים קצרים מאוד, חוזרים ודמויי מכת חשמל, לעיתים עם טריגרים ברורים. כאב קבוע, שורף או עמום דורש בירור רחב יותר.
הכאב יכול לערב את המצח, העפעף העליון או האזור סביב העין. מעורבות מבודדת של V1 פחות שכיחה.
הכאב יכול להופיע בלחי, בשפה העליונה, בצד האף, בלסת העליונה או בשיניים העליונות.
הכאב יכול לערב את השפה התחתונה, הלסת התחתונה, הסנטר או השיניים התחתונות.
אבחון מדויק חשוב במיוחד, משום שמחלות שונות מאוד יכולות להיתפס כ״כאב של העצב הטריגמינלי״.
קשורה ללחץ נוירו־וסקולרי, כאשר כלי דם נמצא במגע עם שורש העצב הטריגמינלי וגורם לשינויים מבניים רלוונטיים בעצב.
התמונה הקלינית אופיינית, אך לא מזוהה סיבה מבנית משכנעת המסבירה את הנוירלגיה.
נגרמת עקב מחלה אחרת, למשל דמיאליניזציה בטרשת נפוצה או פגיעה מבנית אחרת.
האבחנה מבוססת בראש ובראשונה על אופי הכאב: משך ההתקפים, מיקומם, גורמים מעוררים, ההתפלגות בענפי העצב הטריגמינלי והממצאים בבדיקה הנוירולוגית.
גם כאשר התמונה הקלינית טיפוסית, חשוב לבצע הדמיה מכיוון שסיפור קליני בלבד אינו שולל באופן מלא גורם משני. MRI מוח צריך לכלול הערכה של אזור העצב הטריגמינלי.
בוטולינום טוקסין אינו טיפול הקו הראשון המקובל בנוירלגיה טריגמינלית. בדרך כלל מתחילים בתרופות המפחיתות את הפעילות החשמלית הפתולוגית בעצב.
קרבמזפין ו־אוקסקרבזפין הן התרופות המבוססות ביותר כטיפול ראשוני. היעילות והסבילות נבדקות באופן אישי.
בהתאם למצב ניתן לשקול תרופות נוספות או שילובי תרופות, בוטולינום טוקסין וכן אפשרויות טיפול נוירוכירורגיות.
כאשר הכאב אינו נשלט מספיק או שמינון יעיל גורם לתופעות לוואי בלתי נסבלות, נכון לדון בזמן גם באפשרויות טיפול נוספות.
ניתן לשקול בוטולינום טוקסין מסוג A אצל מטופלים נבחרים עם נוירלגיה טריגמינלית, במיוחד כאשר טיפול תרופתי מקובל אינו מספק שליטה טובה בכאב או גורם לתופעות לוואי משמעותיות.
הטיפול אינו מסיר לחץ נוירו־וסקולרי ואינו מטפל בסיבה המבנית של נוירלגיה טריגמינלית משנית. לכן הוא אינו תחליף אוניברסלי לכל האפשרויות הטיפוליות האחרות.
בנוירלגיה טריגמינלית ההשפעה של בוטולינום טוקסין אינה מבוססת רק על החלשת שרירים. החומר יכול להפחית שחרור של מתווכים המשתתפים בהעברת אותות כאב היקפיים.
לכן מטרת הטיפול אינה ״להרפות חצי מהפנים״. ההזרקות מבוצעות באופן מקומי בהתאם לפיזור הכאב ולאזורי הטריגר.
תחילה בודקים האם דפוס הכאב אכן מתאים לנוירלגיה טריגמינלית.
מגדירים את פיזור ההתקפים ואת אזורי הטריגר המשמעותיים.
נקודות ההזרקה ועומקן מותאמים לאנטומיה ולפיזור הכאב.
במעקב מעריכים את תדירות ההתקפים, עוצמת הכאב וסבילות הטיפול.
נוירלגיה טריגמינלית שכיחה יותר בקרב מטופלים עם טרשת נפוצה מאשר באוכלוסייה הכללית. נגעים דמיאלינטיביים במסלולים הטריגמינליים יכולים להשתתף בהתפתחות הכאב.
אצל חלק מהמטופלים דמיאליניזציה ומגע נוירו־וסקולרי יכולים להתקיים יחד, ולכן חשוב לפרש את ה־MRI יחד עם התמונה הקלינית.
העקרונות הכלליים של הטיפול הסימפטומטי דומים: מתחילים בטיפול תרופתי, ובמקרים שבהם הכאב אינו נשלט מספיק ניתן לדון בבוטולינום טוקסין או באפשרויות טיפול פולשניות.
מידע נוסף: אבחון וטיפול בטרשת נפוצה בישראל →
טיפול סימפטומטי זעיר־פולשני שיכול להפחית כאב אצל חלק מהמטופלים, אך אינו מסיר לחץ של כלי דם על העצב.
בנוירלגיה טריגמינלית קלאסית עם לחץ נוירו־וסקולרי מתאים, ניתן לשקול ניתוח שמטרתו לטפל ישירות בקונפליקט בין כלי הדם לעצב.
בהתאם למצב ניתן לשקול פרוצדורות נוירואבלטיביות מלעוריות או רדיוכירורגיה סטריאוטקטית.
ההחלטה תלויה בסוג הנוירלגיה, בממצאי MRI, בגיל, במחלות הרקע, בתגובה לתרופות ובהעדפות המטופל.
כאשר הכאב נשאר בלתי נשלט או שטיפול תרופתי יעיל אינו נסבל, חשוב לדון בכל אפשרויות הטיפול המתאימות.
תופעות הלוואי הן בדרך כלל מקומיות וזמניות. הסיכון תלוי באזור ההזרקה, במינון ובקרבה לשרירי ההבעה או הלעיסה.
ד״ר לידיה פרחובה היא נוירולוגית בישראל בעלת ניסיון באבחון תסמונות כאב נוירולוגיות מורכבות ובשימוש בבוטולינום טוקסין בנוירולוגיה.
כאשר מטופל פונה בגלל כאב בפנים, השלב הראשון הוא לבדוק האם התמונה הקלינית אכן מתאימה לנוירלגיה של העצב הטריגמינלי והאם הבירור שבוצע מספק.
אם קיימת התוויה לבוטולינום טוקסין, אזורי ההזרקה נבחרים באופן אישי בהתאם לפיזור הכאב ולאנטומיית הפנים.
אם כבר נוסו קרבמזפין, אוקסקרבזפין, תרופות אחרות, הזרקות או טיפול ניתוחי, מידע על יעילות כל טיפול ותופעות הלוואי שלו מסייע בתכנון ההמשך.
התקפים טיפוסיים הם קצרים מאוד, חזקים וחד־צדדיים, ולעיתים מתוארים כמכת חשמל. הם יכולים להיגרם מדיבור, לעיסה, צחצוח שיניים, מגע בפנים או אוויר קר.
MRI הוא בדרך כלל חלק מהבירור. הבדיקה מסייעת לשלול גורמים משניים, להעריך את אזור העצב הטריגמינלי ולבדוק אפשרות של לחץ נוירו־וסקולרי.
קרבמזפין ואוקסקרבזפין הן תרופות הבחירה הראשונות בנוירלגיה טריגמינלית טיפוסית. הטיפול מותאם לפי יעילות וסבילות.
ניתן לשקול את הטיפול אצל מטופלים נבחרים כאשר תרופות מקובלות אינן מספקות יעילות מספקת, אינן נסבלות היטב או כאשר נדרש אמצעי נוסף לשליטה בכאב.
לא. הוא יכול להפחית את התקפי הכאב, אך אינו מסיר לחץ נוירו־וסקולרי ואינו מטפל בסיבה מבנית לנוירלגיה משנית.
משך ההשפעה משתנה בין מטופלים. אצל חלקם השיפור נמשך מספר חודשים, ולאחר מכן ניתן לשקול טיפול חוזר אם התגובה הקודמת הייתה משמעותית.
יש לדון באפשרויות ניתוחיות כאשר הכאב אינו נשלט מספיק באמצעות תרופות או כאשר טיפול יעיל אינו נסבל. בחירת הפרוצדורה תלויה בסוג הנוירלגיה ובממצאי ה־MRI.
אם מופיעים התקפים קצרים של כאב חד וחזק בצד אחד של הפנים, אם התרופות כבר אינן שולטות מספיק בכאב או גורמות לתופעות לוואי משמעותיות, ייעוץ אצל ד״ר לידיה פרחובה יכול לסייע באימות האבחנה, בהערכת ה־MRI ובדיון בטיפול תרופתי, בוטולינום טוקסין ואפשרויות טיפול נוספות.
לקביעת ייעוץ